יום רביעי, 15 בנובמבר 2017

צילום עיתונאי - ניתוח


בצילום רואים שלט שמורה על האטה - ילדים בדרך, ובכביש עוברת אישה בהריון (מטאפורה)


קומפוזיציה: בתמונה ניתן לראות שלט שמורה על האטה - ילדים בדרך. הוא נמצא בצד הכביש, על המדרכה והאישה בהיריון במרכז, עוברת את מעבר החצייה כשהיא עומדת על הצד ובטן ההיריון מודגשת.
יש חוסר איזון בצבעים, רוב התמונה כהה יחסית כך שהחלק הבולט ביותר בתמונה הוא השלט.
קיימת סימטריות מעטה במיקום ובחלק שכל אחד מהם לוקח בתמונה. בנוסף יש שלט כחול שגם בולט לעין במרכז התמונה שמורה על מעבר חצייה להולכי רגל.


יחסים בתוך המסגרת: השלט בצבע זוהר ובולט לעין, גדול יחסית, האישה כהה- הבטן מודגשת בתמונה, בולטת על מעבר החצייה הלבן כך שרואים אותה בברור.
יחסי גודל: השלט הוא החלק העיקרי בתמונה, הבולט ביותר גם בצבעיו וגם בגודלו, נמצא בקירוב לעומת השלט השני והאישה שנמצאים מאחוריו מה שיוצר יחס גדול-קטן, קרוב-רחוק.
ניגודיות: הניגודיות באה לידי ביטוי בכך שהצבע של השלט הבולט הוא צהוב כתמתם לעומת האישה בצבע שחור, שהוא כידוע צבע מרזה אך במקרה זה, היא אישה בהיריון.
בנוסף, המשמעות מנוגדת- השלט מורה על האטה כי ילדים עוברים את מעבר החצייה, הניגוד לכך הוא במשמעות: אישה בהיריון עוברת את הכביש (לא ילדים כאמור בשלט) אך הילדים בדרך כי היא בהיריון, בהתקרבות ללידה- בלידה נולד הילד = ילד בדרך.

מוקדהאישה במרכז מושכת את העין של הצופה אך לעומת זאת השלט הזוהר מושך את העין יותר מהאישה שבמרכז התמונה. אפשר להשתמש ב"חוק השלישים" שבו מחלקים את התמונה לשלושה חלקים כך שהמרכז הוא השלט של מעבר החצייה הכחול והאישה בהריון. אך בתמונה זו "חוק השלישים" לא ממקד את הצופה לרעיון המרכזי והמסר המרכזי של התמונה שהוא בעצם השלט השני והקרוב יותר שנמצא בשליש הימני של התמונה.

שימוש בשפה אסתטיתצבעים כהים מאוד לעומת שלט בולט שהוא עיקר התמונה, זווית הצילום היא זווית גבוהה- high angle, מלמעלה רואים את השלט בגובה העיניים והאישה בהריון מלמעלה כך שהבטן שלה בולטת למראה עין.

שימוש באזכורים חזותיים חיצוניים"האט-ילדים בדרך" מטאפורה לאישה שעוברת בכביש, אישה בהריון שבעצם יש לה ילד בדרך, השלט מתייחס לילדים שיוצאים מבית הספר אך בסיטואציה זו המסר של התמונה היא הציניות שהשלט מתייחס בעצם לאישה בהריון שיש לה "ילד בדרך".
את הרעיון קיבלתי מאמי שאוהבת לפרסם בדיחות ונתנה לי את הרעיון צלם תמונה קומית, יציאה מהקופסה במחשבה של המשמעות הנסתרת לשלט. 

יום ראשון, 12 בנובמבר 2017

עבודה "קולנוע תיעודי"


תוצאת תמונה עבור בית השנטימה היא נקודת המבט של הבמאי שרוצה להעביר לצופים: 
הבמאי רוצה להעביר לצופים על סיפור חייהם של נערים ונערות שחוו דברים מאוד קשים בחייהם והרגישו שהם בעצם תקועים במנהרה חסרת מוצא ולבסוף ראו את האור בקצה המנהרה בכך שהצטרפו ל"בית השנטי" שהוא בעצם בית גדול לכל הילדים חסרי הבית שעברו את הדברים הקשים האלה בחייהם.
"זה המקום היחיד שנתן לי חום ואהבה, מה שלא קיבלתי בשום מקום אחר" אמר אחד הנערים מבית השנטי.
הבמאי רוצה להעביר את המסר הברור שהוא הכל אפשרי אם מאמינים, גם כשקשה לפעמים יש מישהו לצדך, ואפשר לצאת מזה.

ציין שלושה מאפיינים של סרט דקומנטרי והדגם כיצד הם באים לידי ביטוי בסרט
מאפייני הסרט התיעודי כוללים: גיבור, תהליך, נקודות מבט של במאי, שימוש באלמנטים יצירתיים, עלילה...
בסרט הדקומנטרי הזה אין גיבור אחד ברור, מצויינים חבורת נערים שהם במרכז הסרט.
המוזיקה,סאונד ברקע היא עצובה וחלשה מאוד - מרגשת, מעבירה מסר של משהו כואב וקשה שעבר על כל אחד מהנערים.
אובייקטיביות-בסרט מראים קבוצת נערים שעזבו את הבתים שלהם ועברו לגור ב"בית השנטי" שהוא בית לנוער בסיכון.
סובייקטיביות-הנערים ב"בית השנטי" עברו חוויות מאוד קשות במהלך החיים שלהם והגיעו למצב שהם או ברחו מהבית או נזרקו מהבית וחיו כילדים צעירים לבד ברחובות עד שמצאו אותם או מצאו בעצמם את "בית השנטי" שהוא בית חם ואוהב לכל הנוער בסיכון, הם מספרים על חוויות הילדות הקשות שלהם ועל החווויות הטובות מ"בית השנטי" ששיקמו אותם מהמצב הקודם לגמרי.

ציין אלמנטים יצירתיים (מוזיקה עריכה וכו) בסרט והסבר את תרומתם ותפקידם לסרט
רוב הסרט היה בנוי ממוזיקת רקע עצובה של פסנתר, המוזיקה הזאת עוזרת לנו להרגיש מה הם מרגישים או הרגישו לפני שהגיעו ל"בית השנטי" ואיך החיים שלהם נראו פעם, המוזיקה מוסיפה רגש לצופים.
את הסרט ערכו כך שיש קטעים בהם רואים ראיון עם כמה מהנערים מ"בית השנטי", בו המצלמה מצלמת את הפנים של הנער בקלוזאפ, והוא מסבר על החיים שהיו לו בהשוואה לחיים שיש לו עכשיו.
בחלקים אחרים של הסרט מראים את הדברים שהנערים והנערות עושים ב"בית השנטי", מראים אותם אוכלים, לפעמים מעשנים, רוקדים, צוחקים, ומרגישים בבית. אלמנט זה תורם לסרט בכך שהוא מוסיף עניין וניסיון להזדהות עם הנערים, להבין מה הם עוברים שם ואיך מטפלים בהם.

הסבר את המושג דוקו-אקטיביזם וכיצד בא לידי ביטוי בסרט ואם לא, הסבר את המושג והדגם מתוך סרט בו צפינו בכיתה
דוקו-אקטיביזם הוא ז'אנר בקולנוע התיעודי שיחודו הוא מעורבותו של העיתונאי החוקר בנשוא התחקיר.
היוצר לא רק מתעד את המציאות אלא מנסה לשנות אותה במהלך הסרט. לעתים העיתונאי יוזם פעילות פרובוקטיבית כדי לנסות להתעמת עם מי שיכול להוביל לשינוי המיוחל.
בסרט זה - "רק בשביל לקבל חיבוק" העיתונאי החוקר רוצה לשמוע על המקומות הקשים ביותר שעברו הנערים. הוא לא מעורב כלל הוא רק שואל את השאלות, הדוקואקטיביזם לא מתקשר לסרט זה כלל.
בכיתה ראינו את הסרט "המדריך למהפכה" שבו היוצר של הסרט והוא בעצם הבמאי הוא גם הגיבור של הסרט, הוא עושה מהפכות בתקשורת- הפגנות רבות ודברים שגורמים לשינויים רבים בנושא שעליו הפגין- כספים בערוץ הראשון.

יום שישי, 31 במרץ 2017

עבודה מסכמת לזירה 8 + סיכום ורפרט



הנושא שבחרתי לדבר אליו הוא נושא הלימודים והלחץ של שנת התיכון. משרד החינוך החליטו להוריד את הבגרויות מכיתה י' ולהשאיר בגרויות רק בכיתות י"א ו-י"ב. בנוסף הוסיפו למבחנים הרגילים של כיתה י' את העבודות של הערכה חלופית לחלק מהציון של הבגרות בכיתה י"א. בשנות התיכון יש עומס ענק על התלמידים ומבחנים צמודים אחד לשני וכמעט בלי זמן למנוחה ולתחביבים.

thinglink: https://www.thinglink.com/scene/913477096293007363
ניתוח לפי תוכן,צורה ועמדה (באתר) ^^^

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~

בחר זירות נוספות שלמדת השנה וקשר כל זירה לנושא שבחרת בדרך יצירתית:
זירה 1 מדברת על כתבה וניתוחה לפי מאפייני התקשורת + פרסומת וניתוחה לפי מודלים.
אפשר לקשר את הזירה הזאת לנושא שבחרתי מכיוון שנושא הבגרויות שבוטלו מכיתה י' והועברו לכיתה י"א בתוספת לבגרויות שכבר קיימות בשנה זו, מפורסמות בכל רחבי האינטרנט והיו כתבות רבות על הנושא ועל הורים שהתלוננו בפני משרד החינוך על עומס של התלמידים ובגרויות בתאריכים צמודים ביותר ולפעמים יום אחרי יום שאין בכלל זמן ללמוד לשתיהן. 

דוגמאות לכתבות בנושא:
http://news.nana10.co.il/Article/?ArticleID=1144149 -- נפתלי בנט החליט: בחינות הבגרות יתקיימו החל מכיתה י"א
http://www.davar1.co.il/53754/ -- עומס יתר


זירה 6 מדברת על סאטירה ומערכוני סאטירה שונים בתקשורת, מם הוא סוג מסויים של סאטירה משום שהוא מכוון ומדבר על משהו חברתי או פוליטי בדרך מצחיקה של שלוש תמונות עם כיתוב מקורי לנושא שמדברים עליו ביום יום. מם זה הוא סוג של סאטירה המועברת באמצעות תמונה וטקסט שמתאים לתמונה ולהתנהגות של האדם בתמונה (אצלי על זינה).

קטעי סאטירה הקשורים לנושא:






יום רביעי, 15 במרץ 2017

ניתוח קליפ


שם השיר/קליפ: Ariana Grande-Everyday

התרשמות ראשונית: הקליפ מצולם במקומות ציבוריים עם הרבה אנשים, נראה מושקע עם כמה מקומות כלומר כמה סצנות מגוונות עם מסר חשוב.

משמעות דנוטטיבית: הקליפ משתייך לז'אנר הפופ
מילות השיר בערך מובנות, יש חלקים פחות מובנים ויש חלקים מובנים, והן מאוד קשורות לקליפ.
ייחוד חזותי/טכני/חידוש טכנולוגי: אין

ניתוח קצר:
ניתוח מגדר וחברות באמצעות הקליפ-
הקליפ מסמל שלכל מגדר ולכל סוג של אהבה יש התבטאות שונה 
ותגובה שונה של אנשים לחיבור בין השניים בין אם זה בציבור ובין אם זה בין זוגות ממגדר שונה או דומה כגון לסביות, הומואים, טרנג'סטרים ועוד... הסבר של אנשים ומחשבות שלהם לגביי: למה בעצם זוגות נהיים "מאוהבים" במישהו מאותו מין כמו שלו. החברות בין השניים מראה את האהבה.

סיפור מאחורי הקליפ: בכל סצנה של הקליפ מראים זוג אחר של אוהבים, בהתחלה זוג רגיל של גבר ואישה, בסצנה השנייה זוג של לסביות, בסצנה השלישית זוג של גבר ואישה נוספים ובסצנה הרביעית והאחרונה זוג של מבוגרים, זקנים. בכל סצנה מראים את הזוגות מתאהבים, מתנשקים, בציבור ליד הרבה אנשים שרואים אותם ופניהם המומות, מפוחדות וחשדניות. האנשים שמסתכלים על הזוגות בקליפ לוקחים את האהבה שלהם כמשהו שלא רואים בכל יום, משהו שונה ומוזר ולעומת זאת הזמרת, אריאנה, רואה זאת כמובן מאליו, משהו שלא צריך להתייחס אליו בצורה שונה אלא כחלק מהחיים. לא משנה מה כל אהבה היא יפה.

משמעות קונוטטיבית: המסר בקליפ הוא לא משנה איך האהבה נראית, עם מי היא ומתי היא קוראת, לא משנה איפה זה נמצא כל אהבה היא יפה ולא צריכה להיראות כמשהו שונה, רע או מוזר, כל אחד יכול לאהוב לא משנה אם זה זוגות רגילים של גבר ואישה או זוגות של גבר וגבר או אישה ואישה, אהבה יכולה להראות בכל מקום, בכל גיל ועם כל אחד. כולנו שווים, כולנו בני אדם שחווים אהבה בגיל מסויים ולא משנה אם הא נראית בציבור או לא. אהבה היא סך הכל דבר טוב ודבר יפה שבזכותו נוצרים בסוף בני אדם נוספים וחיים חדשים נפתחים, אז לא צריך לראות את הדברים בצורה שונה מאיך שהם מוצגים במקומות אחרים.





יום רביעי, 15 בפברואר 2017

משימת משחק - 1 נגד 100

http://1vs100.telem-hit.net/flashGame.aspx 


משחק 1 נגד 100 על כל מה שלמדנו על עכשיו בנושא התקשורת והחברה

קוד: 4017

יום שלישי, 17 בינואר 2017

עבודה מסכמת לזירה 6

תיאוריית ההרפיה
הצחוק גורם לנו להרגיש תחושת הרפיה, בכך שאנו צוחקים על ההתנהגות של אדם או קבוצה חברתית מסוימת. קטע זה מתאים לתיאורייה זו מכיוון שכאשר המאמנת זינה מביישת מישהי (נטשה-נטע) ומעלה את התחושה שלנו, מנמיכה את הבן אדם וההתייחסות אליו, מדברים על מודל יופי, רזון- נושאים קיצוניים שקשה לדבר עליהם. הומור- פעולה תקשורתית המכוונת לעורר אצל הנמען תגובה של שעשוע, צחוק או גיחוך. הסרטון הזה גורם לנו לצחוק רב.






תיאוריית אי ההלימה

כאשר מחברים בין שני אירועים שאין ביניהם קשר במציאות, אז המפגש ביניהם יוצר סיטואציה מפתיעה ומצחיקה. בסרטון רואים קטע סאטירה שמראה מזכירה של 9 מיליון שלא יודעת להשתמש במחשב, בטלפון אומר לה מישהו איך להשתמש במחשב והיא עושה את מה שהוא אומר רק לא במחשב, אלא במציאות, בצורה הומוריסטית וחסרת היגיון, אך שני הנושאים מתקשרים אחד לשני





תיאוריית העליונות

ההומור מאפשר לעסוק בנושאים שהחברה לא מרבה לדבר עליהם, יורדים עליהם וגורמים לנו להרגיש "טובים יותר", צוחקים על התנהגות של אדם או קבוצה חברתית מסויימת. כמו: מין ותוקפנות. דרך הצחוק קל יותר להתמודד עם הנושאים הללו. בסרטון רואים את גורי וליאת רבים בראפ על מי יותר טוב הגברים או הנשים. גורי אלפי יורד על הנשים בראפ ככה שזה נשמע מצחיק ואפשר להתמודד עם זה בקלות ובצחוק





עבודת סיכום לנושא הסאטירהסאטירה היא סוגה של כתיבה החושפת מעשים בלתי תקינים ובלתי מוסריים בנושאים כמו פוליטיקה, בדרך כלל באמצעות כתיבה הומוריסטית. הביקורת אינה מועברת ישירות אלא באמצעות אמצעים אומנותיים, באירוניה, בסרקזם ובחיקוי.מטרת הסאטירה היא לבקר תופעות חברתיות באמצעות הומור בשילוב אלימות, הקצנה והגזמה. הומור הוא פעולה תקשורתית המכוונת לעורר אצל הנמען תגובה של שעשוע,צחוק או גיחוך.
סאטירה- האם יש נושאים שלא צריך ליגוע בהם או שהכל מותר: לפי דעתי הסאטירה היא דרך שכולם יכולים להשתמש בה רק אם היא מפורסמת במקום חדשותי ועם קהל רב כגון בתוכניות סאטירה כמו ארץ נהדרת. אם מפרסמים ביוטיוב סתם סרטון שיורד על משהו של המדינה בדרך הומוריסטית אני חושבת שמותר לעשות את זה יש חופש ביטוי אך עדיף שלא להסתבך עם מוסדות השלטון. בסך הכל יש חופש ביטוי ולכולם מותר לעשות מה שהם רוצים באמצעות הסאטירה אך צריך להיזהר שלא ייעליב את הבן אדם שיורדים עליו בדרך קשה שירצה לתבוע את המפרסמים של הסרטון. לפי דעתי לא צריך להגביל את חופש הביטוי שנו אנחנו צריכים לשקול מילים ולהחליט מה לפרסם ומה לא בדרך שלא תפגע באחר וכתוצאה מכך לא תפגע בנו.